הפסטה היא מזון עתיק, וכדרך דברים עתיקים ולא מתועדים בצורה רציפה, גלגוליה לאורך ההיסטוריה אינם תמיד נהירים.
אולי מקורה הקדום ביותר היה אצל הסינים שכבר אלף שנים ויותר לפני הספירה ידעו להכין אטריות מקמח אורז ומים, ואולי מקורה באיטליה אצל האטרוסקים הקדומים שחיו ופעלו בה כמה מאות לפני הספירה, שיש המספרים כי היו מכינים אז מעין פסטה מתערובת של דגנים טחונים מעורבים במים.
היוונים והרומאים אימצו מאכלים מקודמיהם באיזור ובתקופות מאוחרות יותר היו גם מכינים מאכלים דמויי פסטה בצורתם, שלהבדיל מהיום, היו נוצרים דרך אפיית הבצק בתנור ולא דרך הרתחה במים.
התפתחות מאוחרת יותר הייתה באזורי המאה ה-5 לספירה כשאז ערבים באיזור הים התיכון מצאו דרך לייבש את בצק הפסטה ולהכינו דרך הרתחה במים במועד אחר לגמרי ממועד הכנת הבצק, וכך לאפשר למשל לסוחרים ונוודים במסעותיהם להכינה בכל עת ומקום בדרך שחפצו.
הלאה לאורך המאות, הפסטה נעשתה אופיינית למאכלי האיטלקים. בתחילה היא נחשבה כמאכל מותרות בגלל מורכבות הכנתה ולא נעשה בה שימוש יומיומי אלא למועדים מיוחדים ולשולחנות העשירים. באיזורי המאה ה-12 התפתחו דרכים לייצור מסחרי שלה ובכמויות גדולות. במאה ה-16 כבר ישנן מכונות להכנת פסטה, שיטוחה וייבושה והיא הפכה להיות שווה לכל נפש. שווה עד כדי כך שהיא הייתה נמכרת בדוכני רחוב איטלקיים ונאכלת בידיים בתוספת גבינה.
במאה ה-19 הפסטה הפכה למקובלת כל כך על השולחן האיטלקי ושגורה בתפריט האירוח עד שנדרשו לה שדרוגים מטבעם של הדברים, והיא החלה להיות מוגשת בשילוב רטבים שונים, מה שהפך אותה ממאכל ידיים למאכל יותר אנין וטקסי.
אחת הסיבות לעממיותו של רוטב העגבניות היא בכך שבעוד העשירים יכלו להרשות לעצמם רטבים ממרכיבים מיוחדים ויקרים, נאלצו העניים יותר לחפש מרכיב שיהיה גם זמין וזול וגם מתאים ליצירת רוטב, והעגבנייה התאימה ביותר לכך.
עם הופעת גלי ההגירה לאמריקה הגיעה הפסטה לתפריט האמריקאי ביחד עם המתיישבים האיטלקים שהגיעו לחופיה. מאז ולאורך שנות המודרניזציה היא נעשתה פופולרית ומוכרת, וכיום היא מאכל חובק עולם ונמצאת בכל בית.
תהליך בישול הפסטה הוא פשוט מאוד. מוסיפים את הפסטה היבשה לתוך מים רותחים ומחכים עד שהיא מתרככת ומוכנה. בישול פסטה במים רותחים משחרר עמילן, ויש לערבב אותה על מנת למנוע הדבקות. בעת הבישול מוסיפים קצת מלח לשם תיבול בסיסי. הבישול אינו ארוך (כ-10 דקות), ויש לנסות ולטעום את הפסטה מידי פעם על מנת להוציא אותה בדרגת הקשיות המתאימה. לאחר מכן מוסיפים לה את הרוטב אשר מוכן לחוד, ומגישים לשולחן.
כל סוג פסטה מתאים לסוג מסוים של רוטב, לדוגמה פדליני שהיא גירסה מעודנת ודקה יותר של ספגטי, מתאימה לרטבים פשוטים כמו אלי אוליו (שום ושמן זית) או חמאה וגבינה. פפרדלה המתאימה לרוטבי בשר עשירים או מקרוני שהיא הגירסה החלולה והעבה של הספגטי האהובה במיוחד על ילדים.
כיום הפסטה מגוונת מאד ויש הרבה אופנים להכין את בצק הפסטה. ניתן לראות זאת ולו רק בגלל הצורות והצבעים המרובים בהם היא מופיעה על המדפים. כמו כן נגישות המרכיבים והתחזקות גישת האוכל הבריא, הביאה את הכנת הפסטה עצמה בחזרה למטבח הביתי, ורבים נהנים מהכנת הפסטה בעצמם מאלף עד תו.
